Various signs
The ultimate street signs, historical sites and house numbers
× Want to add signs? There is an app! Get it on Google Play Download on the App Store

Sign: Tzova - The German Hut - The Old Dining Hall


Address:
Kibbutz Tsova, Tzova, Israel
City:
Country:
Shape:
Material:
Placement:


On the sign:
[סמל קיבוץ צובה]
[Emblem of Kibbutz Tzova]

הצריף הגרמני - חדר האוכל הישן
הצריף הוקם ב-1953 על ה"רמה" הקירחת של צובה, ונחנך בחג החמש לקיבוץ. חדר האוכל היה לב הקיבוץ: בו רוכזו העניינים השוטפים - סידור העבודה, לוח המודעות, תיבות הדואר, הטלפון הציבורי, "פינת השבוע". חדר האוכל שימש כמקום להתכנסויות ערבי תרבות וחגים. אספות החברים היו מרכז חיי הקהילה. דיונים סוערים שלוו בכללי טקס ברורים, שאילתות, הצעות לסדר והצבעות . כל אלה לוו בצקצוקי לשונות, מסרגות ועשן סיגריות. אחת לשבוע הוקרן סרט שהובא ע"י מרכז הקניות מספריית הסרטים של ההסתדרות. המקרנה הייתה בחדרון שבתקרת חדר האוכל, אליו טיפסו בסולם. הייתה גם מקרנת תרגום, שהועבר באופן ידני, ולעיתים לא עמד בקצב הקרנת הסרט. כל הקיבוץ הגיע לצפות והיו מקומות קבועים.

בכניסה לחדר האוכל היה מתקן לגירוד בוץ מהנעליים וצינור לשטיפת מגפיים. הכניסה לארוחות בחדר האוכל הייתה בשיטת "מילוי השולחנות". לא אחת יושבים הצעירים זמן רב עד שהגיעו חבריהם ויכלו למלא שולחן. המנות הוגשו לשולחן. מי שלא אהב את "המנה" קיבל "במקום", ומי שרצה עוד הרים את הקערה באוויר, והתורן ניגש למלא. את השאריות זרקו ל"כולבויניק", ואת הכלים שטפו כשני כיורי אלומיניום גדולים - הראשון עם סבון, והשני לשטיפה. בסוף שנות ה-70 הגיע מדיח הכלים החשמלי. במסדרון שבכניסה עמדו מיחם גדול, ארון הלחם ומכונת פריסה. החברים היו מגיעים לארוחת ארבע שכללה לחם וריבת אפרסקים תוצרת בית. ארוחת הערב של יום ששי נערכה בשתי משמרות, ונפתחה בברכת השבת המקומית "נברך את השבת למנוחת הגוף ולשלוות הנפש. שנתברכנו בשבוע עמל ויבורך הבא אחריה, שתהיה עיננו ליפי ההר וליבנו לרעות, שתהא שבתנו שלום ובביתנו הברכה" ב-1980, לאחר שנחנך חדר האוכל החדש, עברנו להגשה עצמית. המטבח שבצריף נהרס ושאר המבנה שימש לפעילויות שונות. ב-2005 פונה המבנה המקורי, לאחר שהחל להיהרס, ובתבניתו הוקם "הצריף", שנחנך ב-2006, אשר ממשיך להיות מקום לאירועי חברים ואורחי המלון.

[תמונות]
[Images]

THE GERMAN HUT- THE OLD DINING HALL
The German hut was built in 1953 and it became the center of kibbutz life. At the entrance there were bulletin boards, mail boxes, work assignments and more, In addition to serving as the dining hall, all cultural events, festivities and kibbutz meetings took place in this building.

6
Photography:
Add comments, corrections, or missing information. After clicking the "Submit" button you will be taken to a page where you will be required to specify your name and email address.
Please note, you do not need to specify details about the item, these details will be automatically added


Comments:
The place was photographed on the same day by the same photographer Click for a larger image

Translation of the text on the sign:
[The text in the Hebrew language is more detailed, below is its translation]

The German Hut - The Old Dining Hall
The shack was built in 1953 on the bald "plateau" of Tzuba, and was inaugurated on the holiday of the five years of the kibbutz. The dining room was the heart of the kibbutz: it was where the day-to-day affairs were concentrated - the work schedule, the bulletin board, the mailboxes, the public telephone, the "week corner". The dining room was used as a place for gatherings for cultural evenings and holidays. The gatherings of friends were the center of community life. Fierce discussions were accompanied by clear rules of procedure, queries, proposals for order and votes. All these were accompanied by clucking tongues, knitting needles and cigarette smoke. Once a week, a film was shown brought by the shopping center from the Histadrut’s film library. The projector was in a room in the ceiling of the dining room, to which they climbed a ladder. There was also a translation projector, which was moved manually, and sometimes did not keep up with the film’s projection. The whole kibbutz came to watch and there were fixed seats.

At the entrance to the dining room there was a device for scraping mud from the shoes and a hose for washing boots. Entrance to meals in the dining room was by the "filling the tables" method. Often the young people sit for a long time until their friends arrived and could fill a table. The dishes were served to the table. Those who didn’t like the "dish" got a "substitute", and those who wanted more raised the bowl in the air, and the attendant went to fill it. The remains were thrown into the "Kolboynik", and the dishes were washed in two large aluminum sinks - the first with soap, and the second for washing. In the late 1970s, the electric dishwasher arrived. In the hallway at the entrance stood a large oven, the bread cabinet and a spreader. The friends would arrive for a four o’clock meal that included bread and homemade peach jam. Friday’s dinner was held in two shifts, and opened with the local Shabbat blessing "Let us bless the Shabbat for the rest of the body and peace of mind. May we be blessed in the week of labor and blessed be the one after it, may our eyes be to the beauty of the mountain and our hearts to pastures, may our Sabbath be peace and our home be blessed." In 1980, after the new dining hall was inaugurated, we switched to self-service. The kitchen in the barracks was destroyed and the rest of the building was used for various activities. In 2005, the original building was vacated, after it began to be destroyed, and the "shack" was built in its template, inaugurated in 2006, which continues to be a place for events for members and guests of the hotel.



The ultimate street signs, historical sites and house numbers

Initiating the site - Eli Zvuluny - Programming and building the site Possible Worlds Ltd. Possible Worlds Ltd. © 2019-2024

© ALL RIGHTS RESERVED - The site and its content are copyright protected. The full copyrights of the site's content belong to Eli Zvuluny. All images in the site (unless another photographer is mentioned) were taken by Eli Zvuluny that has the full copyrights on them. The use of any images or other materials included herein, in whole or part, for any purpose is expressly prohibited without the written permission of Eli Zvuluny. .