[סמל צבא הגנה לישראל]
[סמל מדרשת הדרום]

קרב דווימה, "קרב השבעה"
סיור שגרתי של כח משמר ישראלי המורכב מכיתות חיילי עתודה אקדמאית בקורס מ"כים שהתקיים בבית גוברין יצא לבצע סיור לאורך קו שביתת הנשק ממזרח וצפון למשק אמציה שקם על חורבות הכפר הנטוש דווימה.
היה זה יום חם והיחידה החלה את הסיור בשעות הבוקר המוקדמות מחולקים לקבוצות קטנות שנעות באותו קו. האזור חשוף כולו, כשהגיעו לתצפיות הגבוהות יכלו לראות את בתי וצריחי מסגדי הכפר אידנא (כפר שבתחילתו מנה כ-400 איש ולאחר מלחמת העצמאות הגיעו אליו הפליטים שהתגוררו בדווימה (אמציה) והכפרים הסמוכים והוא הגדיל את מספרו לכ3,000 איש!).
בתחילה, לא נראתה תנועה מעבר לגבול. האווירה הייתה שלווה.

חשד ראשוני עלה לאחר שעתיים כאשר הבחינו בתנועה של שלושה ערבים לבושים בגדים כהים, הכוח שם לב שהם מתנהגים באופן מוזר, הערבים חזרו על תנועות החיילים, כאשר התכופפו – התכופפו גם הם. כשנעצרו - נעצרו גם הם.
החיילים לא רצו לפתוח במהומה על כך, הם היו נראים בסה"כ שלושה פלאחים עלובים. סביב השעה 11:00 בצהריים הגיע הכוח לאחת השלוחות הרחבות של הרי חברון שחולשת על הצד הישראלי והירדני, בין השלוחות הפריד ואדי תלול וגדול שהיה צריך לחצות אותו כדי להתקדם בסיור. כמה קבוצות חצו את הוואדי בשלום והמשיכו בדרך ולא ידעו את המתרחש מאחוריהם.

בחציית הוואדי של אחת הקבוצות, נשמעו היריות הראשונות. החיילים החלו לתפוס מחסה כשהכדורים שורקים מעל ראשם, שאר הקבוצות היו מפוזרות ברחבי האזור מעל הוואדי.
על הגבעות היריות היו נשמעות מכלי נשק בודדים ועדיין לא הבינו בדיוק מה מתרחש. הכיתות ניסו לנטרל את הירי בהנחה שיש שם מספר מועט של פלאחים. אחר המפקדים שלח אחד מחייליו לראות מה מתרחש למטה כדי שיוכלו לעשות הערכת מצב. החייל ירד ופתאום הכדורים החלו לשרוק סביבו, הוא ראה את החיילים למטה בוואדי זוחלים תחת אש, כמה מהם הצליחו לטפס על חירבת גימג’ין (כיום געדה) הסמוכה וכמה מהם ניסו להסתתר מאחורי הסלעים. הוואדי היה חשוף ולא ניתן היה להישאר שם בלי להשיב אש.

האש התגברה, ההנחה שיש מעט פלאחים התבררה כמוטעית. מהגבעה הדרומית ברכס נפתחה אש ממקלע ויקרס וחוץ ממספר הפלאחים הופיעו גם לבושים מדים בעלי כפיות אדומות ובמקביל גם מאות אנשי הכפר אידנה, שרובם פליטי הכפר דוויימה (אמציה) שרצו לשוב לכבוש אותו. תושבי הכפר וערביי הסביבה מזכירים את השם דווימה והכפר שהיה בו באותה נשימה עם דיר יאסין כדי להדגיש את "אכזריות" הכיבוש שהייתה שם לדבריהם, ולקרב הזה הם הגיעו שהם להוטים וכועסים במיוחד.
המפקד פקד על החיילים לירות לכיוון המקלע, להשתיקו ולתפוס עמדות טובות יותר. בזמן חילופי היריות הירדנים הזעיקו את כל תושבי הכפר אידנה והקרב נהיה אכזרי מאוד.

היחידה שעל הגבעה המשיכה לנהל קרב אש בזמן שהגנה על החיילים שניסו לחלץ מהשטח הנחות בהוואדי. בינתיים הירדנים החלו להשתמש בנשק כבד יותר, פגזים ופגזי מרגמה, צרורות ארוכים של מקלעים הרעידו את הגבעות.
יעקב פרידלנד בן 34, לשעבר ממגיני נגבה ממלחמת השחרור נפגע בגבו והפך לפצוע הראשון בקרב. הכדור פגע בעצביו, ידיו התאבנו ולא היה אפשר להזיז אותם. אילן דרושקובסקי איש משק רבדים רץ לחלצו ונפגע בראשו ונהרג. מאחוריו באותה עת גבי בקשט שחזר לסייע נפגע בבטנו. היה צורך דחוף לחלץ אותם משדה הקרב, לא נותרה ברירה אלא לנטוש את הגבעה.
החיילים החלו לרדת לאחור, מטר אחרי מטר, גוררים את יעקב פרידלנד עמם כאשר הוא במצב קשה. החיילים הפצועים התחננו לעזרה ושאר הבחורים ניסו להרגיע אותם ולמצוא פתרון לחילוץ תחת אש. לבסוף הגיע קומנדקר חילוץ והחלו לנסות להוריד אליו פצועים. הירדנים התקדמו והחלו לתפוס גבעות שבשטח ישראל, מה שהפך את הקרב לקשה ובטווחים קצרים מאד.
רק לאחר הקרב התברר מה עלה בגורלם של החיילים שיצאו מהוואדי לגבעה הצפונית. כשהם הגיעו למעלה היו בטוחים שניצלו ולפתע ראו קבוצה של כ-40 ערבים וכשהצטלבו מבטיהם הערבים החלו להסתער עליהם ורצחו ארבעה מהם, יהושוע צרויה – איש משמר הגבול, שמואל זקס - בחור ישיבה מירושלים, בנימין המאירי- שיומיים לפניי האירוע התארס, ומשה לרמן בן -19 סטודנט למשפטים בתל אביב, חלקם נלקחו בחיים ונרצחו.

סיור הבוקר שהחל בשלווה הסתיים בקרב עקוב מדם ובו נרצחו שבעה מחיילינו. אחד מת מפצעיו כעבור ימים ספורים. שתי גופות נחטפו על ידי הירדנים ורק לאחר תקופה מסוימת הושבו, והובאו לקבר ישראל.

The battle took place on September 10, 1956. In many places, the incident is referred to as the "Al-Dawayima Incident" as opposed to the "Battle of Al-Dawayima" (or the Al-Dawayima Affair, the Al-Dawayima Massacre), an event during the War of Independence in which dozens of Arab civilians were killed during the occupation of the village.

The sign is one of a series of signs located in the shed located at the Lachish command training base.
The shed was photographed on the same day by the same photographer Click for a larger image

The location is approximate since no geographic information was attached to the image

Translation of the text on the sign:
[Israel Defense Forces Symbol]
[Symbol of the Midrasha of the South]

Al-Dawayima Battle, "Battle of the Seven"
A routine patrol of an Israeli guard force consisting of classes of academic reserve soldiers in the military course that took place in Beit Govrin went out to conduct a patrol along the armistice line from the east and north of the Amatzia farm that was built on the ruins of the abandoned village of Al-Dawayima.
It was a hot day and the unit started the tour in the early morning divided into small groups moving in the same line. The entire area is exposed, when they reached the high lookouts they could see the houses and minarets of the mosques of the village of Idna (a village that at the beginning had about 400 people and after the war of independence the refugees who lived in Dawayima (Amatzia) and the nearby villages came to it and it increased its number to about 3,000 people!).
Initially, no movement was seen across the border. The atmosphere was peaceful.

Initial suspicion arose after two hours when they noticed the movement of three Arabs wearing dark clothes, the force noticed that they were behaving strangely, the Arabs repeated the movements of the soldiers, when they bent down - they also bent down. When they stopped - they stopped too.
The soldiers did not want to start a commotion over this, they would have been seen as a total of three wretched palahs. Around 11:00 in the afternoon the force arrived at one of the wide spurs of the Hebron mountains that straddles the Israeli and Jordanian sides, between the spurs was a steep and large wadi that had to be crossed in order to advance On patrol, some groups crossed the wadi safely and continued on their way, unaware of what was happening behind them.

As one of the groups crossed the wadi, the first shots were heard. The soldiers began to take cover as the bullets whistled overhead, the rest of the groups were scattered around the area above the wadi.
On the hills the shots could be heard from individual weapons and they still did not understand exactly what was happening. The classes tried to neutralize the shooting on the assumption that there were a small number of Flakhs there. After the commanders sent one of his soldiers to see what was happening below so they could make a situation assessment. The soldier went down and suddenly the bullets started whistling around him, he saw the soldiers down in the wadi crawling under fire, some of them managed to climb the Gimjin (now Geda) ruins nearby and some of them tried to hide behind the rocks. The wadi was exposed and it was impossible to stay there without returning fire.

The fire intensified, the assumption that there were few peasants turned out to be wrong. From the southern hill on the ridge, fire was opened from a Vickers machine gun and besides a number of farmers also appeared dressed in uniforms with red caps and at the same time also hundreds of people from the village of Idana, most of them refugees from the village of Dawayima (Amatzia) who wanted to return to occupy it. The residents of the village and the surrounding Arabs mention the name Dawayima and the village that was in it in the same breath as Deir Yassin to emphasize the "cruelty" of the occupation that was there according to them, and they came to this battle that they are particularly eager and angry.
The commander ordered the soldiers to fire in the direction of the machine gun, to be silent and to take better positions. During the exchange of gunfire, the Jordanians called all the residents of the village of Idna and the battle became very brutal.

The unit on the hill continued to conduct a firefight while protecting the soldiers who were trying to evacuate the ground in the wadi. Meanwhile the Jordanians began to use heavier weapons, shells and mortar shells, long bursts of machine guns shook the hills.
34-year-old Jacob Friedland, a former Negba defender from the War of Liberation, was hit in the back and became the first wounded in the battle. The bullet hit his nerves, his hands became numb and it was impossible to move them. Ilan Droshkovski, a farmer from Revadim, ran to his rescue and was hit in the head and killed. Behind him at the same time Gabi Bakshet who returned to help was hit in the stomach. There was an urgent need to rescue them from the battlefield, there was no choice but to abandon the hill.
The soldiers began to fall back, meter after meter, dragging Jacob Friedland with them when he is in a difficult situation. The wounded soldiers begged for help and the other guys tried to calm them down and find a solution to rescue them under fire. Finally a rescue commander arrived and they started trying to get the wounded down to him. The Jordanians advanced and began to occupy hills in Israeli territory, which made the battle difficult and at very short ranges.
Only after the battle did it become clear what happened to the soldiers who left the wadi for the northern hill. When they reached the top they were sure they had been saved and suddenly they saw a group of about 40 Arabs and when their eyes crossed the Arabs began to charge at them and murdered four of them, Yehoshua Tzruya - a member of the border guard, Shmuel Saks - a Yeshiva student from Jerusalem, Binyamin HaMeiri - two days before the event he got engaged, and Moshe Lerman 19 years old’ law students in Tel Aviv, some of them were taken alive and murdered.

The morning patrol that started peacefully ended in a bloody battle in which seven of our soldiers were killed. One died of his wounds a few days later. Two bodies were kidnapped by the Jordanians and only after a certain period were they returned, and brought to the Israeli grave.