Various signs
The ultimate street signs, historical sites and house numbers
× Want to add signs? There is an app! Get it on Google Play Download on the App Store

Sign: Commemoration of the Fallen and the Battle of Qaqun Hill


Address:
Hefer Valley Regional Council, Israel
Shape:
Material:
Placement:


On the sign:
סמל רשות הטבע והגנים
סמל חטיבת אלכסנדרוני
סמל נאמני קקון
סמל המועצה המקומית עמק חפר
סמל המשרד להגנת הסביבה

אנו "נאמני תל קקון" מתושבי עמק חפר גאים להנציח את הנופלים שהגישו למדינת ישראל ולתושבי העמק על מגש נפשם את האתר המשופע בערכי טבע ונוף, ארכיאולוגיה ומורשת קרב.
בקרב על כיבוש גבעה זו נפלו ט"ז חיילי חט’ אלכסנדרוני כ"א אחד עולם ומלואו שנגדע על מזבח הקוממיות חלל חלל סיפור נפילתו, גבורתו.

*שלט ההנצחה הינו יוזמה מקומית של תושבי המקום!
אנו מאמינים שישנה משמעות ערכית ובה להזכרת שמות הנופלים במקום נפילתם והכרת פרטים על תולדות חייהם.
כמו כן ברצוננו להדגיש שמרחב קקון שמש זירת קרבות במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה אנו תקווה שהמקום שהיה בעבר אתר קרבות ואדמתו רוויה בדם עמים שונים יהפך ברבות הימים למקום של אחווה, שלום ולקח היסטורי לכל העמים.
נא כבדו את המקום
"נאמני קקון"

בדיחי, יהושע (יחיה)
בן מרים ושלום, נולד ביום כ"ד בתמוז תרפ"א (30.7.1921) בתל- אביב, למשפחת פועלים תימנים ותיקים בארץ. בהיותו בן עשר נתייתם מאביו. הוא למד תורה ב"חדר" של עדות המזרח, אך שאף לבית-ספר מודרני. מנעוריו היה פעיל כמדריך בהסתדרות "הנוער העובד" וגילה כושר ארגוני מיוחד. כבן ט"ז היה בהצטרפו לשורות הנוטרים והיה שומר במחצבת הקסטל. חבר ותיק ב"הגנה" ועלה מעלה מעלה בשלבי הפיקוד. תמיד התנדב לכל פעולה נועזת.
במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ואחר-כך שירת כרב-סמל בחי"ל (החטיבה היהודית הלוחמת). בצבא הבריטי ידע תמיד לשמור על כבודו כיהודי גא, ותבע את עלבון דגלנו הלאומי מאת עולביו וזכה להכרה בסגולותיו (מפקדו הבריטי אמר עליו: "הבחור הזה הוא כמו כדור אש בים שלא יכבה לעולם!")
עם שחרורו למד את תורת הדיג בהולנד ובשובו לארץ היה בין מייסדי כפר הדייגים "מכמורת" שליד כפר ויתקין. אולם כעבור זמן קצר נקרא שוב לשירות ה"הגנה" לנתניה. כאן אירגן מחדש את חברי ה"הגנה" והקים את החי"ש המקומי.
בצה"ל היה מ"פ וזמן קצר לפני נפילתו נתמנה להיות קצין-הדרכה ראשי בחטיבת "אלכסנדרוני". בראש פלוגתו יצא למערכות משמר העמק והגליל העליון. היה "מפקד נועז ומלהיב את אנשיו. בעל מחשבה נקייה וכשרון הסברה בלתי-מצוי" (מדברי האלוף לסקוב), וכל פקודיו היו מוכנים ללכת עימו באש ובמים. "אבא של הפלוגה" כינוהו. ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948) השתתף בכיבוש הכפר קאקון ופיקד על ההיערכות בכפר שנכבש. נפל בעת התקפת-נגד על הכפר.
יהושע הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סרן.

אמיתי, מרדכי
בן בלה ויצחק, נולד בחודש דצמבר 1914 בעיר דומברוביצה שבפולין. בעירו למד בבית-ספר תיכון אך היה חלוץ בנשמתו, והעפיל לארץ בשנת 1933 בספינה "וולוס". עד שנת 1941 היה חבר קיבוץ מענית ואחר-כך עבד כשנה בים-המלח. בשנת 1942 עבר לגור בבני ברק ועבד כשנתיים בבית-חרושת, עד שנתמנה למרכז לשכת- העבודה במקום. כחבר מזכירות מועצת הפועלים היה מקובל על חבריו בהסתדרות ובסניף מפלגת הפועלים המאוחדת. ביוזמתו נוסדו בבני ברק הקרן לביטוח פועלי הבניין וארגון פועלי ההובלה. תמיד מצא שפה משותפת עם כל פועל והשתדל לעזור לזולת. מיום בואו לארץ היה חבר ב"הגנה". בשנים 1936-1939 שירת כנוטר בכרכור ובסוף 1947 אירגן מטעם ה"הגנה" את "המשמר האזרחי" בבני ברק, מקום-מגוריו.
עם ההכרזה על הקמת המדינה, ב-15 במאי 1948, התגייס למערכה ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". ביום כ"ו באייר תש"ח (4.6.1948), נפל בשעת הפגזה, עת נהג ברכב שהעביר נשק ללוחמים בקרב קאקון.
ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

בז’זינסקי, צבי-אריה
בן פראדיל ויצחק-יעקב, נולד ביום ט"ז באייר תרפ"ה (10.5.1925) בעיר לאסק, פולין, למשפחה חסידית. התלאות שנתנסה בהן מאז פרוץ מלחמת-העולם השנייה, בעודו נער, חישלו את אופיו ומרצו. בגיטו לודז’ היה מהפעילים בהכנת ההתקוממות, שלא יצאה לפועל. בשנת 1944 נשלח למחנה בראונשוייג ועבד שם כטבח תחת השם "האנס". במחנה אירגן קבוצה ציונית חשאית. אחרי מפלת גרמניה עבר לבלגיה, השתתף בארגון קבוצת-ההכשרה "בדרך" ובארגון שיירות לעליית-העפלה. בשנת 1946 העפיל גם הוא באונייה "ביריה" והיה הרוח החיה בחבורה. הוא הצטרף לקיבוץ חפצי-בה, אבל משבאה אחותו לארץ עזב את הקיבוץ כדי לעזור לה בסידורה. הוא עבד בבני-ברק כנגר-טפסן בבניין. עם זאת היה מפעילי ה"הגנה" במקום והגיע לדרגת מ"כ.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס בין הראשונים לשירות מלא ב"הגנה", שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ונשלח אל הגליל. בהיותו טבח בעל מקצוע יכול היה להשתחרר מפעולות קרביות, אך לא רצה לנצל את זכותו זאת והשתתף כמקלען בקרבות רבים. הוא הצטיין בקרבות וביחסי חברות טובים. בשעות הפנאי היה מבשל לחבריו אוכל טוב כדי להקל עליהם את מצבם. מהגליל הוחזר צבי-אריה לאזור תל-אביב והשתתף בכיבוש מחנה תל- ליטווינסקי, חיריה, סאקיה, כפר-סבא הערבית, טירה וטנטורה. ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948), בקרב על הכפר קאקון, נפל ליד הרובה נגד-טנקים שלו מדגם "פיאט" והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

בן-נפתלי (רוסבך), שלמה
בן לאה ונפתלי, נולד ביום ג’ בניסן תרפ"ב (1.4.1922) בווינה, בירת אוסטריה. הוריו, שומרי מסורת, חינכו אותו ואת אחיו-תאומו תחילה בגן-ילדים סוציאליסטי שדגל בשיטה פדגוגית מתקדמת. שהותו בין נערים נוצרים עד סיימו בית-ספר עממי העמיקה בו את הכרתו היהודית. בשנת 1934, כשחל מפנה בגורל יהדות וינה, תוצאת הכישלון של מהפכת הפועלים, באה הכרתו הציונית לידי גילוי מוחלט והוא הצטרף ל"צופים העברים". השקפותיו הסוציאליסטיות הביאוהו אל תנועת "השומר הצעיר". בשנת 1939 הגיעו הוא ואחיו לארץ עם קבוצת נוער עולה שנתקבלה להכשרה בקיבוץ עין החורש. בתום תקופת ההכשרה שירת במשך ארבע שנים כנוטר בתפקיד שומר שדות. בשנות שירותו אלו היתה לו הזדמנות לתור את הארץ ולהכירה ולאחר זמן-מה נתמנה מדריך אזורי לענייני ביטחון ומדריך לילדים ונוער. במתינותו ואומץ-רוחו שימש מופת לחניכיו. בשנת 1942 נתקבל עם חברת הנוער כחבר בעין החורש.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות נתמנה מ"כ בחטיבת "אלכסנדרוני", במחלקה חבלית בעמק חפר והשתתף בפעולות בטירה, טול-כרם וסביבות כפר יונה. שלמה נפל בקרב על קאקון ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין החורש.

רוט, משה
בן יהושע, נולד בשנת 1930 בצ’כוסלובקיה. הגיע לארץ בעיצומה של מלחמת-העצמאות ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". יצא עם יחידתו לכיבוש הכפר הערבי קאקון ונפל ביום כ"ו באייר תש"ח (4.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

צוויגנבלום, משה
בן מניה ויוסף, נולד ביום ה’ בשבט תרפ"ח (27.1.1928) בעיר פינסק, פולין ועלה ארצה ב-25.8.1933. בארץ למד בבית-חינוך ואחר-כך בגימנסיה "אחד-העם" בפתח תקווה. מוריו גילו בו כשרונות בלתי-רגילים ואיפשרו לו לעבור אחרי כיתה ז’ לכיתה החמישית ולסיים את הגימנסיה בגיל 16 וחצי. משה השקיע בלימודים את כל מרצו, היה בעל תפיסה חריפה ומהירה, התעניין בלימודים ההומניים והריאליים כאחד, שאף לאמת המדעית הצרופה והתמסר במיוחד למדעי-החברה. למן הכיתה החמישית נתן שיעורים פרטיים. בהיותו בן 13 הצטרף ל"הגנה". כשסיים את לימודיו התגייס לנוטרות. הדבר עלה לו במאמצים רבים, כי סירבו לקבלו לשירות משום גילו הצעיר. הוא הצטרף ל"משמר נע" בכפר שמריהו. היה גא מאוד שזכה ללבוש מדי-חאקי. "כשהנך נזכר איך שתה עמך את כוס התרעלה" - כתב באחד ממכתביו - "מה עולץ לבך שאין אתה נמנה על אותה ’חברת משתמטים’ המרמה את עצמה בחשבונותיה האישיים... כשנהיה עם ככל העמים המעורה בקרקע, כשדגל המדינה העברית יתנוסס לתפארת מעל - תמצא סיפוק רק בעובדה שסייעת לעם העברי להגיע למולדת עברית." כשסיים את שנת השירות נתקבל לבית-הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל-אביב, כי שאף להיות עורך-דין. את שיעוריו הכין בשעות-הלילה המאוחרות וביום עבד כפקיד בבנק אפ"ק ונחשב לאחד הפקידים המוכשרים ביותר.
במלחמת-העצמאות ויתר על השחרור מגיוס שרצה הבנק להשיג בשבילו וגם על הלימודים (נותרה לו עוד שנה עד לגמר) והתגייס בתחילת מאי 1948, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני", ואף השפיע על חברתו לעשות כמוהו. תחילה ניתן לו תפקיד אדמיניסטרטיבי במחלקת הרכב של המחנה, אך הוא דרש העברה לפלוגה לוחמת והשתתף בקרב בלטרון ובכיבוש כפר סבא הערבית. משה נפל בהתקפת-נגד של הערבים בקאקון ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948), והמקלע בידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה. במכתבו להוריו, שנמצא בבגדיו לאחר מותו, כתב: "אני כותב את הדברים האלה שאולי הם האחרונים בחיי. רגעים אלה אינם עוברים עלי בפחד. דמעות חונקות את גרוני בהיזכרי מה רב יהיה כאבכם. אל תצטערו... למות על מזבח המולדת - אין דבר יותר יפה ואצילי. הנוער העברי ידע להמשיך את מלחמתנו על חירותנו..."

קופרמינץ, יצחק (איטשה)
בן אסתר-לאה ואברהם, נולד ביום ו’ בתשרי תרפ"ד (16.9.1924) בווארשה, בירת פולין. היה בעל השכלה תיכונית. יצחק עבר בשלום את מאורעות מלחמת-העולם השנייה ואת אימי השואה. בתום המלחמה הצטרף לתנועת "פועלי ציון" ושאף לציון. הוא עלה באוניית-מעפילים שנתפסה בידי הבריטים, נשלח לקפריסין ושם היה חבר בקיבוץ "פועלי ציון", וכן גם בארץ, אליה הגיע בחודש נובמבר 1947. עד להתגייסותו עבד כפועל חקלאי והיה איש-מגן.
יצחק שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ונפל בקרב לכיבוש קאקון מידי הכוחות העיראקיים, ביום כ"ו באייר תש"ח (4.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

רוזנבאום, יוסף (יושקו)
בן גיזלה ומרדכי, נולד ביום י"ב בתשרי תרפ"ו (30.10.1925) בבודפשט, בירת הונגריה, למשפחת פועלים ענייה. אחרי סיום לימודיו בבית-הספר היסודי למד מלאכת כריכת ספרים ועבד בכריכייה. כשגבר השלטון הפשיסטי בהונגריה נשלח לעבודת- כפייה במכרה-נחושת בסרביה. אחרי השחרור חזר לעבוד במקצועו. כעבור זמן קצר הצטרף לתנועת "דרור-הבונים" ויצא להכשרה. ב"נתיב-הבריחה" הגיע לחוף הים, העפיל באונייה "הגנה" והגיע לארץ-ישראל בחודש אוגוסט 1946. יוסף הצטרף עם קבוצתו לקיבוץ גבעת חיים ובמהרה נקלט בעבודה החקלאית ובחברה ונתחבב על חבריו.
"אלכסנדרוני", בשמירה בפלוגת אזור עמק-חפר ורק לעתים רחוקות הגיע לביקור קצר אצל רעייתו וחבריו במשק. כשנשלח עם יחידתו ביום ל’ בסיוון תש"ח (7.7.1948) כתגבורת לחיל-המצב בכפר קאקון, לעמידה בפני התקפת-נגד צפויה, עוד דאג להביא בגדים ליתר חברי המשק השומרים שם, ולפני הצהריים נהרג בקאקון מפגיעה ישירה של פגז. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת חיים.

ארבסט, גרשון
בן שלמה, נולד בשנת 1927 בעיר ראכוב, צ’כוסלובקיה. הוא רכש השכלה עממית ועסק במלאכת הסנדלרות. את ימי הכיבוש והגזירות בארץ מוצאו עבר בשלום ומשזכה ליום השחרור שאף לעלות לארץ. בשנת 1947, בהיותו בן עשרים, הגיע תורו לכך. אחרי עלותו התיישב בפתח תקווה ועסק במקצועו.
גרשון התגייס למלחמת-העצמאות, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בקרבות. ביום כ"ו באייר תש"ח (4.6.1948), נפל בקרב בקאקון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

רוטמן, יעקב
בן שרה ואהרן, נולד ביום כ"א באדר ב’ תרפ"ז (25.3.1927) בקונסטנצה שברומניה. סיים בית-ספר יסודי. בימי הגזירות בשלה הכרתו הלאומית, ובשנת 1946 העפיל ארצה באונייה "מכס נורדוי". מיד עם בואו הצטרף לארגון מחתרת, קיבל שם את הכינוי "פינחס לנדאו" והיה מהפעילים ביותר בארגון. יעקב התגורר בזכרון יעקב.
זמן קצר לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס לצבא והוצב בגדוד קרבי בחטיבת "אלכסנדרוני". יעקב השתתף במערכת משמר העמק ונפל ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948), בכיבוש קאקון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

פינחס, אברהם
בן שרה ושלום, נולד ביום ט’ בתמוז תרפ"ח (27.6.1928) בבני ברק למשפחה מטופלת בילדים. בילדותו למד ב"תלמוד-תורה" בבני ברק. סיים בית-ספר יסודי ושתי כיתות גימנסיה. בגלל מצבה הכלכלי הדחוק של המשפחה החל לעבוד בגיל צעיר בבית-החרושת לסיגריות "דובק", מקום עבודת אביו, ושם הכירוהו חבריו- לעבודה כנער שקט, צנוע וישר. את רצונו העז להמשיך בלימודים הגשים בערבים. מעולם לא התאונן על מר גורלו וידע שעליו לעזור להוריו. אברהם אהב קולנוע והירבה לצפות בסרטים. כחבר ה"הגנה" השתתף בפעולות רבות בתקופת המאבק בבריטים ונענה לכל קריאה מתוך הכרה ואחריות רבה.
אברהם היה מראשוני המתגייסים לצבא עם פרוץ מלחמת-העצמאות ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני", על אף שבריאותו היתה לקויה. אחרי גיוסו לקה בעיניו והרופא החליט לשחררו מן הצבא, אך אברהם העלים מהממונים עליו את הוראת הרופא, יצא למערכה ונפל בקרב על קאקון ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

גרובר, חיים-אברהם (חיימי, אלברט)
בן יהודית ושלום, נולד בחודש חשוון תרפ"ד (אוקטובר 1924) בכפר הגדול מסיוף (יישוב של כ120- משפחות יהודיות) בחלק הרומני של מחוז מרמרוש. בגיל רך נתייתם מאמו ונתחנך בבית דודתו. הוא למד בבית-ספר עממי וב"חדרים", חונך בילדותו על תורה ויראת-שמים, אך בנערותו הפר את מסורת המשפחה ובלי הסכמת אביו ותוך ויתור על תמיכתו הלך ללמוד סריגה בבית-ספר מקצועי של ה"ג’וינט" בסיגט, בירת המחוז. שם סיים שלוש שנות לימוד והתחיל לעבוד בשכר זעום, ולא פעם עבד גם שעות נוספות כדי שיוכל להפריש משכרו גם למתן צדקה לעניים הרבים. כאשר פרצה מלחמת-העולם השנייה הוחזר האזור לשלטון הונגרי, שהציק ליהודים עוד יותר מאשר השלטון הרומני. בשעת גירוש היהודים חסרי הנתינות ההונגרית לגליציה ולאוקראינה, היה חיים-אברהם מוליך איתו את חבריו לתחנת-הרכבת כדי להגיש למגורשים מים לשתייה ופירות ולעודדם. הוא עבר לעיר מונקאץ’ ואירגן קואופרטיב לסריגה, שהיה בו המנהל המקצועי. בשעות הפנאי היה סר לבית-המדרש ולומד תורה ובשבתות היה הולך לשולחנות של אדמו"רים או לפגישות צעירים ציונים. עם כל ציונותו ואורח-חייו ברוח הזמן הוסיף ללכת בדרך החסידות ולפני התקשרות בעסקים היה מגיש "פתקאות" ו"פדיונות" לאדמו"רים, כמנהג אבותיו. חיים-אברהם הביא למונקאץ’ את אחיו הצעיר והכניסו לעבודה. לפני השתלטות הגרמנים על הונגריה הצליח להגיע לבודפשט ברכבת האחרונה שבה הותר ליהודים לנסוע וקיבל עבודה בבית-מלאכה גדול של נוצרי, הצטיין בכושר ובידיעה ובעל המפעל השיג לו תעודות של נוצרי "ארי" ושיחררו מגיוס כעובד חיוני. סמוך לסוף המלחמה גויס לשירות צבאי בעורף. אחרי מפלת הגרמנים ביקר בכפר הולדתו וגילה שמכל משפחתו שרד רק אח אחד, שחזר הביתה ואחות בשבדיה. עם אחיו יצא לגרמניה והקים מצבה על קבר אחות שמתה סמוך לשחרור. הצטרף לקיבוץ של "הפועל המזרחי" בפלדאפינג ושימש בו מזכיר-חוץ וגם שם הירבה לעזור לפליטים. בשנת 1947 קיבל רישיון עליה, עלה לארץ והחל לעבוד במקצועו בתל-אביב. את ערביו ושבתותיו הקדיש לאימונים ב"הגנה". לאחר זמן הגיעו גם אחיו דרך קפריסין ואחותו משבדיה. לפי ידיעות בלתי- ברורות נשלח מטעם ה"הגנה" לתפקיד בנתניה ועבד שם בליטוש יהלומים. בפגישות עם בני מקום-הולדתו עוררם להקים מזכרת ליהודי מרמרוש, ובייחוד לרבי מוישאו.
בראשית מלחמת-העצמאות התייצב לשירות מלא בחטיבת "אלכסנדרוני". השתתף בקרבות רבים ובאחרונה בקרב לכיבוש קאקון, ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948). באמצע ההתקפה נפגע מכדור בחזהו וכשבאו לפנותו אחרי שעתיים עוד הספיק לומר: "כבר מאוחר - אל תגלו לבני משפחתי". חיים-אברהם נפטר בבית-החולים בילינסון והובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.

דבש, רחמים
בן רות ושלום, נולד בשנת 1925 בבנגזי שבקירנאיקה. הוא סיים את חוק לימודיו בבית-ספר תיכון ושימש מורה לעברית בעירו. בשנת 1944 עלה לארץ עם הוריו וגר ב"שכונת בנגזי" בבני ברק. בארץ התפרנס מיגיע כפיו. תחילה עבד בבית-חרושת לאריגה ברמת גן, ואחר-כך בבית-חרושת אחר. היה בעל הכרה לאומית.
בתחילת שנת 1948 נקרא לשירות בחטיבת "אלכסנדרוני". ומילא בדייקנות כל שהוטל עליו. ביום כ"ז באייר תש"ח (4.6.1948), כשחזר מחופשה קצרה, יצא עם חבריו להתקפה על הכפר הערבי קאקון שבשרון, ובעת כיבושו נפל. רחמים הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

דוננפלד, ברוך
בן ליבה ומשה, נולד ביום י"ב בשבט תרפ"ד (18.1.1924) בעיר סיראט, רומניה. בעל השכלה עממית. בימי מלחמת-העולם השנייה, ימי השיעבוד והשואה, הוגלה לטרנסניסטריה ומשם לאוקראינה ועבד עבודה מפרכת במחנות-כפייה עד לשחרורו על- ידי הצבא האדום. ברוך התגייס לצבא המנצחים והשתתף במסע הניצחון עד למיגור האויב, ומיד ביקש דרכים להגשמת שאיפת- נעוריו - כחבר מאורגן בתנועת-נוער ציונית - לעלות לארץ-ישראל. בדרך נדודיו הגיע לאיטליה, ומשם עלה לארץ, בעזרת חיילי הבריגדה היהודית, בסוף שנת 1945. היה בין העצורים בעתלית אשר ה"הגנה" שיחררה אותם בפעולתה הידועה. עם הגרעין שלו הצטרף לקבוצת "במאבק" בהרצליה - ואחר-כך עבר לחיי עבודה ברשות עצמו. לאחר שהשתלם אצל צלם ברמת גן פתח עסק משלו ברעננה. ברוך היה חבר ב"הגנה" מיום עלייתו, התגייס גיוס מלא בחודש מרס 1948 וצורף לחטיבת "אלכסנדרוני". הוא עבר את אימוניו בנתניה והשתתף בכיבוש מחנה תל ליטווינסקי וכפר סלמה.
ברוך נפל בקרב קאקון, ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948). הוא שירת כמקלען בכיתה שכותרה על-ידי האויב, נפצע קשה וכעבור שעתיים מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

פיינבוק, יעקב
בן שרה ושמואל-משה, נולד ביום ב’ בתמוז תרפ"א (8.7.1921) בעיר אסן שבמערב-גרמניה להורים שהיגרו מפולין אחרי מלחמת- העולם הראשונה. הוא למד בבית-ספר יסודי ובשנת 1933 נמלט עם ההורים ושלושה אחים לפריז. שם הצטרף לתנועת-נוער ציונית ובשנת 1936 עלה ארצה במסגרת עליית-הנוער, והוא היחיד שניצל מכל בני המשפחה. שנתיים התחנך בנהלל ועבר עם קבוצתו להתיישבות בנחלת יהודה שליד ראשון לציון.
כשפרצה מלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי וצורף אחר-כך לבריגדה היהודית. יעקב השתתף בקרבות בצפון-אפריקה ובאיטליה והגיע עד לגרמניה. הוא חיפש בכל מחנות השרידים, אך לא מצא שום עקבות ממשפחתו שהושמדה.
מששוחרר מהצבא, פרש מהקיבוץ והסתדר בתל-אביב כפועל אפייה (את המקצוע הזה רכש לו בקיבוץ) ונודע כשחקן כדורגל מעולה.
בראשית מלחמת-העצמאות התגייס וצורף לאחד מגדודי חטיבת "אלכסנדרוני" וכצלף מעולה הוטל עליו להדריך בחורים ובחורות בצלפות. בינתיים הגיעתו שמועה שאחותו שרדה בחיים ונמצאת במחנה בקפריסין, אך לא הספיק להתאכזב מתקוות-השווא לראותה (היות שלשמועה זו לא היה כל יסוד) - הוא נפל בקרב קאקון ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

מרקוס, דויד
בן פרדל ושמואל, נולד ביום כ"ג בתשרי תרצ"א (15.10.1930) בעיר טירנאליה, צ’כוסלובקיה. עם ביתור צ’כוסלובקיה על-ידי הנאצים הועבר חבל-ארץ זה להונגריה, ודויד סיים בית-ספר יסודי הונגרי. היה חבר בתנועת-נוער ציונית. בשנת 1944, לפני שפגעה בה השואה, הצליחה המשפחה לעלות לארץ. דויד למד שנתיים בכפר- הנוער בן שמן והיה לחקלאי טוב. מכיוון שבחר לחיות במושב- עובדים, עבר לכפר חוגלה ובהשפעתו הצטרפה אליו כל המשפחה - האב והאם ואחיו הצעיר. הם התערו בכפר והקימו משק.
דויד התגייס לצה"ל עוד בטרם מלאו לו 18 שנה וצורף לחטיבת "אלכסנדרוני". לקראת ההפוגה הראשונה תקפו כוחות "אלכסנדרוני" את הכוחות העיראקיים בכפר קאקון. בקרב זה נפל דויד ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפרו, כפר חוגלה.

[הלוח השני]
סמל רשות הטבע והגנים
סמל חטיבת אלכסנדרוני
סמל נאמני קקון
סמל המועצה המקומית עמק חפר
סמל המשרד להגנת הסביבה

סיפור קרב כיבוש קקון במלחמת העצמאות בידי לוחמי אלכסנדרוני
במהלך מלחמת העצמאות שלט הלגיון הערבי על מורדות השומרון, ותל קקון היה נקודה אחת מתוך שרשרת עמדות ממערב לציר זה ושימש "קרש קפיצה" לעבר השרון.
הכפר הערבי קקון היה בנוי על כיפה בולטת במישור (53 מ ’ מעל פני הים ו-30 מ’ מעל סביבתו). מיקומו היקנה לו שליטה טובה על כל סביבתו. הסובל העיקרי היה קיבוץ המעפיל, שמאז התקפת הערבים עליו במרס 1948 הייתה התנועה במשק מסוכנת. ההחלטה על כיבוש קקון נתקבלה על מנת להיערך כנגד שאיפת ביתור המדינה בידי צבאות ערב הסדירים ולהסיר את האיום מעל קיבוץ המעפיל ויישובי מזרח עמק חפר
לאחר כמה התקפות והתקפות-נגד, התקיימה הפעולה הישראלית המכרעת בלילה שבין 4 ל-5 ביוני 1948, בידי גדוד 33 מחטיבת אלכסנדרוני (ששמה ניתן לה על שם הנחל הסמוך), שתוגבר בפלוגה מגדוד 32 וסיוע ארטילרי. כוח האויב נאמד ב-200 לוחמים מקומיים, בתוספת כוח משוריין ולוחמים עיראקים.
שתי פלוגות יועדו לכבוש את הכפר בתנועת מלקחיים. פלונה נוספת מיקשה דרכים כדי למנוע הגעת תגבורת. לאחר מסע התקרבות ממושך בחשכה, הסתערו הכוחות על עמדות האויב. האויב גילה התנגדות עיקשת והתקיימו נם קרבות פנים אל פנים. הקרבות נמשכו בכל שעות היום והלוחמים גילו גבורה והקרבה תחת אש עיראקית עזה, שכללה הרעשה ארטילרית, שרייון והפצצת מטוסים. עם ערב שככו הקרבות והאויב המובס נמוג מזרחה. הייתה זו המפלה הגדולה ביותר של הצבא העיראקי במלחמת העצמאות. תוצאות הקרב השיגו את המטרות והסירו את האיום מעל קיבוץ המעפיל ואת סכנת ביתור המדינה. בקרב נפלו 16 מלוחמי חטיבת אלכסנדרוני.

[תמונה: לוחמי אלכסנדרוני בתעלות]
[תמונה: תרשים קרב קקון על גבי צילום אוויר]
[תמונה: עיתון "על המשמר" מיום 7.6.1948]

[לוח 3]
גבורתו ואמונתו של אחד החללים בקרב, משה צוייגנבלום - "הטרומפלדור של קקון", כפי שבאה לביטוי במכתביו שקפה גם את רוח חבריו והפכה להיות סמל של גבורה והקרבה שנעשתה מתוך אמונה ומתוך כוונה מודעת שתשמש כדרך ראויה לחיקוי על ידי דורות ההמשך. והנה זכיתם לקרוא שורות אלו במקום נפילת משה וחבריו.

"אני כותב לכם את הדברים האלה ברגעים שאולי הם האחרונים בחיי, דבר אחד אני יכול להבטיחכם, רגעים אלה אינם עוברים עלי בכל פחד, ורק דמעות חונקות במקצת את גרוני, כשאני נזכר מה רב יהיה כאבכם. אולם אל תצטערו צריך לדעת לא רק לחיות אלא גם כיצד למות. למות על מזבח המולדת - אין לכם דבר יותר יפה ואצילי. הנוער העברי הוא נוער, שידע להמשיך את מלחמתנו על חרותנו. תסלחו לי על הכתב הגרוע מאד כיון שדברים אלה נכתבים על סלעים, שוממים בהרי ירושלים אל תצטערו, ותזכו לראות בפריחתה של מולדתנו המשוחררת"
יקירכם ואוהביכם משה
05.5.48

[לוח 4]
שיקום גן לאומי מבצר קקון
...כשנהיה עם ככל העמים המעורה בקרקע, כשדגל המדינה העברית יתנוסס לתפארת מעל תמצא ספוק רק בעובדה שסייעת לעם העברי להגיע למולדת עברית"
כתב משה צוויגנבלום זמן קצר לפני נפילתו .

כדברי משה הוא וחבריו סייעו בנפשם לעם העברי להגיע למולדת.
גופים רבים חברו יחד סייעו מסייעים ויסייעו לשקם את האתר ולהנציח את המורשת שנוצרה בו.
שיקום גן לאומי מבצר קקון הוא דוגמא לשיתוף פעולה רחב היקף בין רשויות רבות ותושבים מתנדבים.

המשרד להגנת הסביבה / חברת החשמל לישראל / מועצה אזורית עמק חפר / החברה הכלכלית עמק חפר / רשות הטבע והגנים / רשות העתיקות / עמותת לוחמי אלכסנדרוני / תנועת הנוער בני המושבים / מתנדבי נאמני קקון

שלב ב’ בשיקום הגן מומן על ידי המשרד להגנת הסביבה - קרן הניקיון
שלב א’ מומן על חברת החשמל

להצעות, רעיונות, תגובות ניתן לפנות ל tel_kakun@walla.com
Photography:
Add comments, corrections, or missing information. After clicking the "Submit" button you will be taken to a page where you will be required to specify your name and email address.
Please note, you do not need to specify details about the item, these details will be automatically added


Comments:
The "balcony" with the 4 signs on it, was photographed by the same photographer that day Click for a larger image

The other signs on the "balcony" were taken by the same photographer:
Board 2 Click for a larger image
Board 3 Click for a larger image
Board 4 Click for a larger image

On the hill is also the monument to the victims of the Battle of Qaqun Click for sign's details

Translation of the text on the sign:
Symbol of the Nature and Parks Authority
Symbol of the Alexandroni Brigade
Qaqun loyalist symbol
Emblem Emek Hefer Local Council
Symbol of the Ministry of Environmental Protection

We "loyal to Tel Qaqun" from the residents of Emek Hefer are proud to commemorate the fallen who submitted to the State of Israel and the residents of the valley on a tray the soul steeped in the values ​​of nature and landscape, archeology and battle heritage.
In the battle for the conquest of this hill, sixteen soldiers of the Alexandroni Brigade, each world and its fullness, fell on the altar of communion, each space and the story of its fall, its heroism.

* The commemorative sign is a local initiative of the locals!
We believe that there is a value meaning in mentioning the names of the fallen at the place of their fall and knowing details about their life history.
We would also like to emphasize that the Qaqunarea has been a battlefield for long periods in history and we hope that the place that was once a battle site and its land is saturated with the blood of different peoples will eventually become a place of brotherhood, peace and historical lesson to all peoples.
Please respect the place
"Qaqun Loyalists"

Badihi, Yehoshua (Yicheh)
Son of Miriam and Shalom, was born on July 30, 1921 in Tel Aviv, to a family of veteran Yemeni workers in Israel. At the age of ten his father died. He studied Torah in the "Cheder" of the Eastern community, but aspired to a modern school. From his youth he was active as an instructor in the Histadrut "Working Youth" and showed special organizational ability. As a 16-year-old, he joined the ranks of the guards and was a guard at the Castel quarry. A longtime member of the Haganah and he rose higher and higher in the command stages. He always volunteered for any daring action.
During World War II, he enlisted in the British Army and later served as a sergeant major in the Israel Defense Forces. In the British Army he always knew how to maintain his dignity as a proud Jew, and demanded the insult of our national flag from his offenders and gained recognition for his virtues (his British commander said of him: "This guy is like a fireball in the sea that will never go out!")
Upon his release he studied fishing theory in the Netherlands and on his return to Israel he was one of the founders of the fishing village "Mikhmoret" near Kfar Vitkin. Shortly afterwards, however, he was again called to the Haganah service in Netanya. Here he reorganized the members of the Haganah and established the local Hish.
He was a company commander in the IDF and shortly before his fall was appointed chief training officer in the Alexandroni Brigade. At the head of his company he went to the battles of Mishmar HaEmek and the Upper Galilee. He was "a daring and exciting commander to his men. He had a clean mind and an unexplained explanatory talent" (from the words of Major General Laskov), and all his subordinates were ready to go with him in fire and water. He was called "the father of the company." On the 5.6.1948 he participated in the conquest of the village of Qaqun and commanded the preparations in the conquered village. Fell during a counterattack on the village.
Joshua was laid to rest in the military cemetery in Netanya. After his fall he was awarded the rank of major.

Amitai, Mordechai
Son of Bella and Yitzhak, born in December 1914 in the city of Dombrowice in Poland. In his hometown he attended high school but was a pioneer in his soul, and immigrated to Israel in 1933 on the ship "Vellos". Until 1941 he was a member of Kibbutz Maanit and then worked for about a year at the Dead Sea. In 1942 he moved to Bnei Brak and worked for about two years in a factory, until he was appointed the center of the local labor bureau.As a member of the secretariat of the Workers ’Council, it was very acceptable to the members in the Histadrut and in the branch of the United Workers’ Party. At his initiative, the Construction Workers ’Insurance Fund and the Transportation Workers’ Organization were established in Bnei Brak. He always found a common language with each worker and tried to help others. From the day he came to Israel, he was a member of the Haganah. In the years 1936-1939 he served as a notary in Karkur and at the end of 1947 he organized on behalf of the Haganah the "Civil Guard" in Bnei Brak, his place of residence.
Upon the declaration of the establishment of the state, on May 15, 1948, he enlisted in the battle and served in the "Alexandroni" brigade. On April 4, 1948, he fell during the shelling, when he was driving a vehicle that was carrying weapons to the fighters in the Battle of Qaqun.
On the June 6, 1948, he was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Bzezinski, Zvi-Arieh
Son of Pradil and Yitzhak-Yaakov, born on May 10, 1925, in the city of Lask, Poland, to a Hasidic family. The hardships he has experienced since the outbreak of World War II, as a teenager, have forged his character and energy. In the Lodz ghetto, he was one of the activists in the preparation of the uprising, which did not materialize. In 1944 he was sent to the Braunschweig camp and worked there as a cook under the name "Hans". In the camp he organized a secret Zionist group. After the fall of Germany, he moved to Belgium, participated in the organization of the "Baderech" training group and in organizing convoys for immigration. In 1946 he immigrated to Israel on the ship "Biriah" and was the living spirit in the group. He joined Kibbutz Hefetzi-Ba, but when his sister came to Israel, he left the kibbutz to help her with her arrangements. He worked in Bnei Brak as a carpenter-climber in the building. However, he was one of the "Haganah" members and reached the rank of lieutenant colonel.
With the outbreak of the War of Independence, he enlisted among the first in full service in the Haganah, served in the Alexandroni Brigade and was sent to the Galilee. Being a professional cook he could have freed himself from combat operations, but did not want to exercise that right and participated as a machine gunner in many battles. He excelled in battles and good friendships. In his spare time he would cook good food for his friends to ease their situation. From the Galilee, Zvi-Arieh was returned to the Tel Aviv area and participated in the conquest of the Tel-Litvinsky camp, Hiriya, Sakya, the Arab Kfar Saba, Tira and Tantura. On 5.6.1948, in a battle for the village of Qaqun, he fell next to his anti-tank rifle of the "Fiat" model and was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Ben-Naftali (Rosbach), Shlomo
Son of Leah and Naftali, was born on Tuesday, April 1, 1922, in Vienna, the capital of Austria. His parents, traditionalists, first educated him and his twin brother in a socialist kindergarten that advocated an advanced pedagogical method. His stay among Christian boys until they finished elementary school deepened his Jewish cognition. In 1934, when a turning point occurred in the fate of Vienna Jewry, the result of the failure of the workers’ revolution, his Zionist consciousness came to a complete revelation and he joined the "Hebrew Scouts." His socialist views brought him to the Hashomer Hatzair movement. In 1939, he and his brother arrived in Israel with a group of immigrant youth who had been accepted for training at Kibbutz Ein HaHoresh. At the end of the training period he served for four years as a notary as a field guard. During these years of service he had the opportunity to tour the country and get to know it and after a while he was appointed a regional guide for security matters and a guide for children and youth. In his moderation and courage he served as a model for his trainees. In 1942 he was accepted with the youth society as a member of Ein HaHoresh.
At the outbreak of the War of Independence, she was appointed platoon commander in the "Alexandroni" brigade, in the infantry department in the Hefer Valley, and participated in operations in Tira, Tulkarm and the surrounding area of ​​Kfar Yona. Shlomo fell in the battle of Qaqun on June 7, 1948 and was laid to rest in the Ein Hahoresh cemetery.

Rot, Moses
Son of Joshua, born in 1930 in Czechoslovakia. He arrived in Israel in the midst of the War of Independence and served in the Alexandroni Brigade. He set out with his unit to occupy the Arab village of Qaqun and fell on 4.6.1948. He was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Zweigenblum, Moshe
Son of Mania and Yosef, was born on Thursday, January 27, 1928, in the city of Pinsk, Poland, and immigrated to Israel on August 25, 1933. He studied in Israel at Beith Hinuch and later at the Ahad Ha’am Gymnasium in Petah Tikva. His teachers discovered his talents, so they allowed him to move after seventh grade to the 9th grade and finish high school at the age of 16 and a half. Moshe invested all his energy in studies, had a sharp and quick perception, was interested in both humanities and real studies, who aspired to the pure scientific truth and devoted himself especially to the social sciences. From the 9th grade he gave private lessons. At the age of 13 he joined the Haganah. When he graduated he enlisted in the Haganah. This cost him a lot of effort because they refused to accept him for service because of his young age. He joined Mishmar Na in Kfar Shmaryahu. Was very proud to have worn khaki uniform. "When you remember how your people drank the cup of poison" - he wrote in one of his letters - "You are glad that you are not one of those ’bunch of dodgers’ who deceive themselves in their personal accounts ... When we become a people like all other peoples grounded in the ground, when the flag of the Hebrew state will rise to glory above - you will find satisfaction only in the fact that you helped the Hebrew people reach the Hebrew homeland. " When he finished his year of service, he was accepted to the Tel Aviv School of Law and Economics, because he aspired to become a lawyer. He prepared his lessons late at night and during the day worked as a clerk at the AFC Bank and is considered one of the most talented officials.
During the War of Independence he gave up the release from a recruitment that the bank wanted to obtain for him and also the studies (he had another year until the finals) and enlisted in early May 1948, served in the "Alexandroni" division, and even influenced his girlfriend to do the same. He was initially given an administrative position in the camp’s vehicle department, but he demanded a transfer to a combat company and participated in the Battle of Latrun and the occupation of Arab Kfar Saba. Moshe fell in a counterattack by the Arabs in Qaqun on 5.6.1948, with the machine gun in his hand. He was laid to rest in the military cemetery in Petah Tikva. In his letter to his parents, who was in his clothes after his death, he wrote: "I write these things that may be the last in my life. These moments do not pass over me in fear. Tears suffocate my throat as I remember how much your pain will be. Do not regret ... dying on the homeland - nothing More beautiful and noble. The Hebrew youth knew how to continue our war for our freedom ... "

Kupermintz, Yitzhak (Itche)
Son of Esther-Leah and Avraham, born on Friday, September 16, 1924, in Warsaw, the capital of Poland. He had a high school education. Yitzhak went through the events of World War II and the horrors of the Holocaust in peace. At the end of the war he joined the Poalei Zion movement. He boarded an illegal immigrant ship captured by the British, was sent to Cyprus, where he was a member of Kibbutz Poalei Zion, as well as in Israel, where he arrived in November 1947. Until his enlistment, he worked as a farm laborer and was a defender.
Yitzhak served in the "Alexandroni" brigade and fell in the battle for the conquest of Qaqun by the Iraqi forces, on May 4, 1948. He was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Rosenbaum, Yosef (Yoshko)
Son of Gisela and Mordechai, born on October 30, 1925, in Budapest, the capital of Hungary, to a poor working class family. After graduating from elementary school he learned the craft of bookbinding and worked in binding. As Fascist rule in Hungary intensified he was sent to forced labor in a copper mine in Serbia. After his release, he returned to work in his profession. Shortly afterwards, he joined the Dror-Habonim movement and went out for training. In the "escape route" he reached the beach, boarded the illegal immigrant ship "Hagana" and arrived in Israel in August 1946. Yosef joined his group in Kibbutz Givat Haim and soon became absorbed in agricultural work and society and fell in love with his friends.
"Alexandroni", guarding the Emek-Hefer area company and rarely came for a short visit to his wife and friends on the farm. When he was sent with his unit on July 7, 1948, as reinforcements to the garrison in the village of Qaqun, to withstand an expected counterattack, he also made sure to bring clothes to the other members guarding there, and in the afternoon he was killed in the Qaqun by a direct hit by a shell. He was laid to rest iin the Givat Haim Cemetery.

Arvest, Gershon
Son of Shlomo, was born in 1927 in the city of Rakhov, Czechoslovakia. He acquired a popular education and engaged in the craft of shoemaking. He spent the days of occupation and decrees in his country in peace and when the day of liberation came he aspired to immigrate to Israel. In 1947, at the age of twenty, it was his turn. After immigrating to Israel, he settled in Petah Tikva and practiced his profession.
Gershon enlisted in the War of Independence, served in the "Alexandroni" brigade and participated in battles. On 4.6.1948, he fell in battle in Qaqun. He was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Rothman, Jacob
Son of Sarah and Aaron, was born on March 25, 1927, in Constanza, Romania. Graduated from elementary school. During the days of the decrees, his national consciousness matured, and in 1946 he immigrated to Israel on the ship "Max Nordau". As soon as he came to Israel, he joined the underground organization, was nicknamed "Phinehas Landau" and was one of the most active in the organization. Yaakov lived in Zichron Yaacov.
Shortly after the UN General Assembly’s decision to divide the country into two states, he enlisted in the army and was assigned to a combat battalion in the Alexandroni Brigade. Yaakov participated in the Mishmar HaEmek battle and fell on June 5, 1948, during the conquest of Qaqun. He was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Pinchas, Abraham
Son of Sara and Shalom, was born on June 27, 1928, in Bnei Brak, to a family that cares for many children. As a child, he studied at the Talmud-Torah in Bnei Brak. Because of the family’s dire financial situation, he began working at a young age in the "Dubek" cigarette factory, his father’s place of work, where he was known as a quiet, modest and honest boy. His strong desire to continue his studies fulfilled in the evenings. He never complained about his condition and knew he had to help his parents. Avraham loved cinema and often watched movies. As a member of the Haganah, he took part in many operations during the struggle against the British and responded to every call with great recognition and responsibility.
Avraham was one of the first to enlist in the army at the outbreak of the War of Independence and served in the Alexandroni Brigade, although his health was poor. After his enlistment, his vision was impaired and the doctor decided to release him from the army, but Avraham withdrew his doctor’s instructions from his superiors, went into battle and fell in battle for Qaqun on 5.6.1948. He was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Gruber, Chaim-Avraham (Chaimi, Albert)
Son of Yehudit and Shalom, was born in the month of Cheshvan in October 1924 in the large village of Masif (a settlement of about 120 Jewish families) in the Romanian part of the Marmarosh district. His mother died at a young age and he was educated at his aunt’s house. He attended elementary school and "Cheders", was educated as a child on Torah and reverence for God, but as a teenager he violated family tradition and without his father’s consent and while giving up his support he went to study knitting at a vocational school of the JDC in Sighet, the capital of The district. There he finished three years of schooling and began working for meager wages, and more than once also worked overtime so that he could set aside from his wages also to provide charity to the many poor. When World War II broke out, the area was returned to Hungarian rule, which bothered Jews even more than Romanian rule. At the time of the deportation of Hungarian Jews without citizenship to Galicia and Ukraine, Chaim-Avraham would take his comrades with him to the train station to provide the deportees with drinking water and fruit and to encourage them. He moved to the city of Munkács and organized a knitting cooperative, where he was the professional manager. In his spare time he would go to the Beit Midrash and study Torah and on Shabbat he would go to the tables of Admors or to meetings of Zionist youth. Despite his Zionism and lifestyle in the spirit of the times he continued to follow the path of Hasidism and before entering into business he would present "notes" and "redemptions" to the Rebbe, as was the custom of his ancestors. Haim-Avraham brought his younger brother to Munkatch and put him to work. Before the German takeover of Hungary he managed to get to Budapest on the last train where Jews were allowed to travel and got a job in a large Christian-owned workshop, excelled in fitness and knowledge and the factory owner obtained Aryan Christian certificates and released him from conscription as a vital worker. Near the end of the war, he was drafted for military service in the home front. After the defeat of the Germans he visited his home village and found that of all his family only one brother survived, who returned home and a sister in Sweden. With his brother he went to Germany and erected a tombstone on the grave of his sister who died near liberation. He joined the kibbutz of Hapoel Mizrahi in Feldafing and served as its foreign secretary, where he also often helped refugees. In 1947 he received a license to immigrate, immigrated to Israel and began working in his profession in Tel Aviv. He devoted his evenings and Saturdays to training at Haganah. After a while, his brother also came through Cyprus and his sister from Sweden. According to unclear information, he was sent by the Haganah to a position in Netanya, where he worked in polishing diamonds. In meetings with the people of his birthplace, he encouraged them to erect a souvenir for the Jews of Marmarosh, and especially for Rabbi Moishao.
At the beginning of the War of Independence, he enlisted in full service in the "Alexandroni" brigade. Participated in many battles and most recently in the battle for the conquest of Qaqun, on 5.6.1948, In the middle of the attack, he was hit by a bullet in the chest and when they came to evacuate him after two hours, he managed to say: "It’s too late - don’t reveal it to my family." Haim-Avraham died at Beilinson Hospital and was laid to rest in the military cemetery in Petah Tikva.

Dvash, Rahamim
Son of Ruth and Shalom, born in 1925 in Benghazi, Kyrenia. He graduated from high school and served as a Hebrew teacher in his hometown. In 1944 he immigrated to Israel with his parents and lived in the "Benghazi neighborhood" in Bnei Brak. In Israel, he earned his living as a laborer, first working in a weaving factory in Ramat Gan, and later in another factory. Had a national consciousness.
At the beginning of 1948 he was called up for service in the "Alexandroni" brigade. And accurately fulfilled all that was imposed on him. On June 4, 1948, when he returned from a short vacation, he went with his friends to attack the Arab village of Qaqun in Sharon, and during his conquest he fell. Rahamim was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Donnenfeld, Baruch
Son of Liba and Moshe, born on January 18, 1924, in the city of Sirat, Romania. Educated in an elementary school. During World War II, the days of slavery and the Holocaust, he was exiled to Transnistria and from there to Ukraine and worked hard in concentration camps until his liberation by the Red Army. Baruch enlisted in the army of victors and participated in the victory campaign until the eradication of the enemy, and immediately sought ways to fulfill his youthful aspiration - as an organized member of a Zionist youth movement - to immigrate to Israel. On the way he wandered to Italy, and from there he immigrated to Israel, with the help of the soldiers of the Jewish Brigade, at the end of 1945. He was among the detainees in Atlit who were released by the Haganah in its well-known operation. He joined the "In Struggle" group in Herzliya - and later moved on to work on his own. After studying with a photographer in Ramat Gan, he opened his own business in Raanana. Baruch was a member of the Haganah from the day of his aliyah, enlisted fully in March 1948 and joined the Alexandroni Brigade. He trained in Netanya and participated in the conquest of the Tel Litvinsky camp and the village of Selma.
Baruch fell in the Battle of Qaqun, on June 5, 1948. He served as a machine gunner in a class surrounded by the enemy, was severely wounded and two hours later died of his wounds. He was laid to rest in the military cemetery in Netanya.

Feinbook, Jacob
Son of Sara and Shmuel-Moshe, born on July 8, 1921, in the city of Essen in western Germany to parents who immigrated from Poland after World War I. He attended an elementary school and in 1933 fled with his parents and three brothers to Paris. He joined the Zionist Youth Movement and immigrated to Israel in 1936 as part of the youth aliyah, and is the only one who survived the entire family. He was educated in Nahalal for two years and moved with his group to settle in Nahalat Yehuda near Rishon Lezion.
When World War II broke out, he volunteered for the British Army and later joined the Jewish Brigade. Jacob participated in battles in North Africa and Italy and reached as far as Germany. He searched all the remnant camps, but found no trace of his destroyed family.
When he was discharged from the army, he retired from the kibbutz and managed in Tel Aviv as a baking worker (he acquired this profession on the kibbutz) and became known as an excellent football player.
At the beginning of the War of Independence, he enlisted and joined one of the battalions of the "Alexandroni" brigade, and as an excellent sniper, he was assigned to instruct boys and girls in sniping. Meanwhile, a rumor reached that his sister had survived and was in a camp in Cyprus, but was not disappointed by the false hopes of seeing her (since this rumor had no basis) - he fell in the Battle of Qaqunon June 6, 1948. He was laid to rest in the military cemetery in Nahalat Yitzhak.

Marcus, David
Son of Fredel and Shmuel, born on15.10.1930 in the city of Tyrrhenia, Czechoslovakia. With the dismantling of Czechoslovakia by the Nazis, this region was transferred to Hungary, and David graduated from a Hungarian primary school. He was a member of a Zionist youth movement. In 1944, before the Holocaust hit her, the family managed to immigrate to Israel. David studied for two years in the Ben Shemen youth village and became a good farmer. Because he chose to live in a workers’ moshav, he moved to the village of Hogla and under his influence the whole family joined him - the father and mother and his younger brother. They settled in the village and established a farm. David enlisted in the IDF before he turned 18 and joined the Alexandroni Brigade.
In the run-up to the first truce, "Alexandroni" forces attacked Iraqi forces in the village of Qaqunon. In this battle David fell on 7.6.1948. He was laid to rest in the cemetery in his village, Kfar Hogla.

[Board II]
Symbol of the Nature and Parks Authority
Symbol of the Alexandroni Brigade
Qaqun loyalist symbol
Emblem Emek Hefer Local Council
Symbol of the Ministry of Environmental Protection

The story of the battle of the conquest of the Qaqunon in the War of Independence by the Alexandroni fighters
During the War of Independence, the Arab Legion controlled the slopes of Samaria, and Tel Qaqunon was one point in a chain of positions west of this axis and served as a "springboard" toward the Sharon.
The Arab village of Qaqunon was built on a prominent dome in the plain (53 m above sea level and 30 m above its surroundings). Its location gave it good control over its entire environment. The main sufferer was Kibbutz HaMa’apil, which has been dangerous since the Arab attack on it in March 1948. The decision to occupy Qaqunon was made in order to prepare against the aspiration of the dissolution of the state by the regular Arab armies and to remove the threat over Kibbutz HaMa’apil and the eastern settlements of Emek Hefer.
After several attacks and counter-attacks, the decisive Israeli operation took place on the night of June 4-5, 1948, by the 33rd Battalion of the Alexandroni Brigade (named after the nearby stream), which was reinforced by a company from the 32nd Battalion and artillery assistance. The enemy force is estimated at 200 local fighters, plus an armored force and Iraqi fighters.
Two companies were destined to occupy the village by forceps. Another person laid mines on the roads to prevent the arrival of reinforcements. After a lengthy campaign of darkness, the forces stormed the enemy positions. The enemy resisted stubbornly and there were face-to-face battles. The fighting continued at all hours of the day and the fighters displayed heroism and sacrifice under intense Iraqi fire, which included artillery barrage, armor and aircraft bombing. By evening the battles subsided and the defeated enemy vanished to the east. It was the biggest defeat of the Iraqi army in the War of Independence. The results of the battle achieved the goals and removed the threat over Kibbutz HaMa’apil and the danger of disintegration of the state. 16 of the fighters of the Alexandroni Brigade fell in battle.

[Image: Alexandroni warriors in the canals]
[Image: Battle of Qaqunon on aerial photo]
[Photo: "Al Hamishmar" newspaper dated June 7, 1948]

[Board III]
The heroism and faith of one of the martyrs in the battle, Moshe Zweigenblum - "The Trumpeldor of Qaqunon", as expressed in his letters also reflected the spirit of his comrades and became a symbol of heroism and sacrifice made out of faith and conscious intention to be imitated by future generations. And here you have the privilege of reading these lines where Moses and his friends fell.

"I am writing these things to you in moments that may be the last in my life, one thing I can assure you, these moments do not pass over me in any fear, and only tears suffocate my throat a little, when I remember how great your pain will be. But do not be sorry should know not only how to live but also how to die. To die on the altar of the homeland - you have nothing more beautiful and noble. The Hebrew youth are youth who knew how to continue our war for our freedom. Forgive me for the very bad writing because this letter was written on a rock, desolate in the mountains of Jerusalem, do not be sorry, and you will get to see the blossoming of our liberated homeland. "
Your loved ones and lovers Moshe
5/5/48

[Board IV]
Restoration of Qaqunon Fortress National Park
"...When we are with all the peoples buried in the ground, when the flag of the Hebrew state rises to glory above you will find satisfaction only in the fact that you helped the Hebrew people reach the Hebrew homeland"
Moshe Zweigenblum wrote shortly before his fall.

According to Moshe, he and his friends helped the Hebrew people reach the homeland.
Many bodies have come together to help and will help rehabilitate the site and perpetuate the heritage created on it.
The restoration of Qaqunon Fortress National Park is an example of large-scale cooperation between many authorities and volunteer residents.

Ministry of Environmental Protection / Israel Electric Company / Emek Hefer Regional Council / Emek Hefer Economic Society / Nature and Parks Authority / Israel Antiquities Authority / Alexandroni Fighters Association / Bnei Moshavim Youth Movement / KakunTrustees Volunteers

Phase B of the garden restoration was funded by the Ministry of Environmental Protection - the Cleaning Fund
Phase A is funded by the IEC

For suggestions, ideas, comments you can contact tel_kakun@walla.com

Learn about:




The ultimate street signs, historical sites and house numbers

Initiating the site - Eli Zvuluny - Programming and building the site Possible Worlds Ltd. Possible Worlds Ltd. © 2019-2024

© ALL RIGHTS RESERVED - The site and its content are copyright protected. The full copyrights of the site's content belong to Eli Zvuluny. All images in the site (unless another photographer is mentioned) were taken by Eli Zvuluny that has the full copyrights on them. The use of any images or other materials included herein, in whole or part, for any purpose is expressly prohibited without the written permission of Eli Zvuluny. .