You must turn on the browser location services to get the route from your current location to the sign, and the distance (as the crow flies) from your current location to the sign.
After activating location services, refresh the page.
On the sign:
סמל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל סמל העיר ירושלים סמל משרד התרבות והספורט סמל הרשות לפיתוח ירושלים סמל משרד ירושלים ומורשת
קולנוע סמדר הבניין הוקם בשנת 1928 על ידי גוטלוב בוירלה. בית קולנוע המתפקד ברציפות זה כ-80 שנה. בתחילה נקרא סינימה אוריינט, לאחר שונה לסינימה ריגנט ושימש כמועדון לאנשי הצבא הבריטי. מאוחר יותר שונה שמו לקולנוע סמדר. בשנת 1949 הופעל הקולנוע על ידי ארבעה חיילים יהודים משוחררים. אחד מהם, אריה צציק שרכש את המבנה והפעילו עד 1993. לאחר שיפוצן, בשנת 1996, חזר לתפקד כקולנוע בשם "לב סמדר". קולנוע סמדר הוא "מוסד" ירושלמי שזכה למעמד מיוחד בזיכרונם של ירושלמים רבים, ובמיוחד אלה שהתגוררו בעיר בשנות ה-50 וה-60 (של המאה העשרים).
Symbol of the Council for the Preservation of Heritage Sites in Israel The emblem of the city of Jerusalem Symbol of the Ministry of Culture and Sports Symbol of the Jerusalem Development Authority Emblem of the Ministry of Jerusalem and Heritage
SMADAR CINEMA The Smadar Theater, a venerable Jerusalem institution, was built in 1928 by Gotlieb Beuerle and is the only Jerusalem cinema that has operated almost continuously for 80 years. The theater underwent several name changes, starting as the Orient Cinema, then called the Regent Cinema and eventually it was named Smadar (1949-1993). After its renovation in 1996, the theater resumed operation under the name Lev Smadar.
The sign shape is rectangular but its head is designed according to the silhouette of the old building of the Gymnasia Herzliya, which serves as a logo of the Council for the Preservation of Heritage Sites in Israel
In front of the cinema is a sign with the new name of the cinema: Lev Smadar Cinema Click for a larger image
Translation of the text on the sign: [Paragraph in the Hebrew text that does not appear in the English version] Smadar Cinema is a Jerusalem "institution" that has gained a special status in the memory of many Jerusalemites, especially those who lived in the city in the 1950s and 1960s (of the twentieth century).